חיסונים

תכנית החיסונים היא פרי עשייה מדעית ממושכת, מבוססת עובדות, ומאחוריה שורות של מומחים למחלות זיהומיות שאני מעריך אותם ואת עשייתם מאד. מתלבטים? נא קראו את כל דברי ואל תחמיצו את סעיפי 'כסף' ו 'אגו'.

אנא: פניות ושאלות נא להעביר דרך מכבי אונליין, כרגיל, ולא באתר זה

מחלות: בשורה או שתיים לכל מחלה:

צהבת מסוג B: נגיף שגורם דלקת כבד. תינוקות נוטים לדלקת כרונית עם הרס כבד סופני. ההמלצה לחסן מגיל הלידה נשענת על סכנת מעבר מאם לעובר אבל לא רק בגלל סיבה זו. הנגיף קיים בהפרשות גוף שונות (של קרובים מטפלים וילדים אחרים), הוא עמיד מחוץ לגוף ונדרשת כמות מוטעה ממנו להדבקה. הנגיף לא יעבור בחיבוק רגיל אבל כן עלול לעבור בחפצים אישיים כמו מברשת שיניים או דרך מגע בפצעי עור קטנים.

טטנוס: חיידק מצוי מאד בטבע (אדמה, הפרשות בעלי חיים). בפציעות שקשורות בהרס רקמה עלול לגרום מחלה קטלנית.

שעלת: מחלה נפוצה. בתינוקות עלולה להיות קטלנית, בגילאים מאוחרים יותר היא מטרד מאמלל. החיסון בטוח מאד אך יעילותו לא מוחלטת.

דיפטריה: מחלה נדירה בעולם המערבי אך לא מחוצה לו. גורמת מוות בחנק.

המופילוס אינפלואנזה B: חיידק אלים, עד לחיסון היה גורם שכיח למחלות קשות (נשימה,עצם,קרום המח).

פוליו: נגיף מערכת העיכול, שעלול לגרום שיתוק. נפוץ בעולם. בישראל נמצאו נגיפים 'אמיתיים' לפני מספר שנים.

פנוימוקוק: מחולל שכיח (עד מס' 1) לדלקת ראות, אזניים, קרום המח, דם.

רוטה: נגיף שגורם התפרצויות שלשול בתינוקות עם אשפוזים נטל וסבל משמעותיים.

הפטיטיס A: מחלת מערכת העיכול והכבד, אשר עלולה לגרום הרס כבד (בעיקר במבוגרים)

חצבת: מחלת חום עם אפשרות לסיבוכים קשים. חזרת: כנ"ל. אדמת: מחלה הרסנית לעוברים.

נגיף פפילומה אנושי: מחולל אשר גורם בשקט בשקט לסרטן אברי המין. ראו סעיף נפרד.

שפעת: מחלת חום לא קלה עם נטל רב, עם סיבוכים ואף תמותה (בעיקר מבוגרים) ראו סעיף נפרד.

בטיחות: החיסונים בטוחים מאד. ייתכנו תמיד תופעות לוואי קלות חסרות משמעות (חום). תופעות לואי משמעותיות יותר- שכיחותן משנית לחיסון היא בהכללה מאית עד אלפית משכיחותן משנית למחלה עצמה, נמדדת במקרים בודדים למיליון מנות, וגם אז הקשר לחיסון לא תמיד מוכח בוודאות, שכן כל מחלה זיהומית וכל מצב אימוני לא מתוכנן עלולים לגרום לסיבוכים משמעותיים נדירים. חובה לציין כי הקשר בין חיסונים לאוטיזם הופרך מזמן, והוכח כי המחקר עליו מתבססת ההפחדה היה שקרי.

חיסון עדר: חיסון מרבית האוכלוסייה (95% לערך) מגן מהתפרצויות מחלה על כל הקהילה (כולל מי שלא חוסן טוב, לא הגיב לחיסון או לא יכול להתחסן). ירידה באחוזי החיסון מתחת לשיעור הנדרש מביאה להתפרצויות.

תכנית חיסון אישית: חלק מהעשיה הרפואית מותאמת אישית. חולי אסתמה למשל מטופלים בתכשירים שמותאמים בהדרגה למטופל. האונקולוגיה (סרטן) היא דוגמה עוד יותר ברורה. חיסונים, להבדיל, ניתנים בשגרה קבועה, וההתאמה אינה אישית אלא לאומית, לפי אופי התחלואה בכל מדינה. שינויים (בעיקר תוספות) לשגרת החיסונים ניתנים במצבים די נדירים של תחלואה אמהית. בילדים עם מחלה נוירולוגית ברורה מוותרים לעתים על חיסון השעלת. בילדים בריאים עם רקע תקין, אין ערך בהתערבות בתכנית החיסונים, ואין אמת בהמלצה להתאים אותה אישית. בחיים האמיתיים 'תכנית חיסונים אישית' היא בעיקר דחיות ופיצולים, מה שבהחלט יכול להביא בסופו של דבר לתכנית 'אישית', למשל עצירת טיול באמצע ונסיעה למיון לצורך זריקת נוגדני טטנוס לילד לא מחוסן. בנימה רוחנית אני יכול לומר, ששאיפת ההורים ליחס אישי לידיהם היא סופר מובנת, ואני מבטיח שזה יקרה המון, בכל תחומי החיים, גם בבריאות שלמה. את החיסונים הייתי משאיר מחוץ לדיון.

פיצול חיסונים: הורים רבים מפצלים תכניות חיסון תוך דחיית מנות. איני ממליץ על כך ולא נהגתי כך עם ילדי. יש מחשבה מאחרי התזמון המוצע. פיצול חיסונים פירושו דחיית חיסונים, דבר שמותיר את התינוקות חשופים למחלות שעלולות להזיק להם, ראו סעיף קודם

הימנעות מחיסונים: נובעת מקשת שיקולים, מהתנגדות אמתית ועד חוסר פעולה מתוך התלבטות ממושכת. הדיון בין הרופא להורה נשמע לעתים כמעט תאולוגי (דתי). הממסד הרפואי סומך על השיטות שלו, והמתנגדים לעתים מאמינים שהממסד משקר. הדיון עשוי להיות טעון, לעתים אמוציונלי, אני אישית לא מסוגל להישאר אדיש, והתוצאה במרפאתי לעתים לא נעימה. הורים שמונעים חיסונים חיוניים מילדיהם שלא באינדיקציה רפואית: אתקשה מאד לעשות אתכם ברית טיפולית טובה. במחלות שונות לא אוכל להניח את דעתכם ש 'הכל בסדר' כפי שאוכל לגבי ילד מחוסן.

מניסיוני: ארשת הביטחון של הלא מחסנים נושרת בעת חשיפה למחלות בנות חיסון, ומתחלפת בחרדה. חרדה זו מעידה כי מניעת חיסונים אינה אירוע מושכל, אלא ניצול הסביבה המחסנת.

עוד מניסיוני: לחלק מהילדים הלא מחוסנים יש קרובי משפחה דומיננטיים שלא מחסנים (דוד, דודה וכדומה), ושני הורים שמתקשים להתמודד עימם.

תרגיל מחשבתי: למי שלא מחסנים את ילדיהם (מתוך כוונה או לבטים) אני מציע תרגיל מחשבתי. מה הייתם עושים לו נדרשתם לעבור עם ילדיכם למספר שנים למערב אפריקה, היכן שילדים מתים מסיבוכי החצבת, רואים נפגעי פוליו ברחובות, ילדים מתים מטטנוס וכדומה? אם התשובה היא 'הייתי מחסן' אז יש כאן בעיה מוסרית- חברתית: ההחלטה שוללת את הטיעונים הנפוצים 'טוב לתת לילד לחלות' ו 'המחלות נכחדו לא בגלל החיסונים' ומלמדת כי לדעתכם יש אמת במחלות ובצורך לחסן, רק שנוח לכם לתת לאנשים אחרים לחסן את סביבת ילדיכם במקומכם. אם התשובה היא 'לא מחסן' אז יש פה בעיה יסודית באחריות ההורית.

כסף: ההתנגדות לחיסונים נשענת על גורמים שמתפרנסים ממניעת חיסונים (תכניות חיסון אלטרנטיביות וכדומה). חשבו על כך כשמספרים לכם על חברות התרופה עתירות האינטרסים. חד משמעית: חברות התרופות מרוויחות הרבה יותר מחולים כרוניים (למשל: הפטיטיס B) ומאלו שנפגעו ממחלות זיהומיות (למשל: ילד פגוע שכלית עם פרכוסים ממושכים, לאחר זיהום חיידקי של קרום המוח). עלות הטיפול התרופתי בחולה כרוני מגיעה בקלות לאלפי דולרים לחודש, ועלולה לגדול לאלפי דולרים ליום (ויותר) בעתות החמרה, השתלות ולקראת סוף החיים. החיסונים מונעים הכנסות מחברות התרופה. אז למה יש בכל זאת חיסונים? כי ההפחדות של מתנגדי החיסונים שקריות. לא כולם נגדכם.

אגו: מוטיב חוזר הנו סרטונים אנטי- חיסוניים שמתבססים על דמויות אמריקאיות מרשימות רהוטות מכסיפות שיער שעשו קריירה מפוארת בארגוני הבריאות עד ששינו את דעתם לפתע. לדעתי לא מדובר באישים 'מוארים' , אלא בענייני אגו.

האם תמנעו מחיסונים, ובכך תסכנו את ילדיכם בגלל אנשים שמרוויחים ממניעת חיסונים או שמונעים מאגו ?

אני את ילדי חיסנתי מלא ובמועד