עצירות וחרדת אסלה

אנא: פניות למרפאה נא לעשות דרך מכבי און-ליין, ולא במייל של אתר זה

עצירות וחרדת אסלה הם נושאים קרובים אך לא חופפים.

עצירות תתכן בכל גיל, וחרדת אסלה אפיינית לילדים בשלב רכישת העצמאות בהתרוקנות.

עצירות היא סיבה להתייחסות רפואית (שימו לב, בעידן הקורונה ההנחיה היא למעט בהגעה למרפאות) כאשר היא:

- מולדת

- משנית למומים גופניים

- כרוכה בדמם (יותר מכמה טיפות או יותר מארוע מינורי או שניים)

- כרוכה בסבל משמעותי או מתגבר

- נלוית למצבים רפואיים אחרים שמצריכים ברור כמו חולשה.

- נראית להורים שמצדיקה בדיקה רפואית.

הורים לתינוקות קטנים לפני גיל שנה מתלוננים על "עצירות" שאינה עצירות ממש, ומתארים יציאות רכות ולא כואבות אשר תדירותן לא נוחה או שסביב הפקתן יש כאב לחיצות והתפתלות (דיסכזיה). זה לרוב מצב טבעי תקין שלא מצריך ברור או טיפול.

לרוב אין צורך בנרות/ חוקנים ורצוי מאד מאד להמנע מהם. יש ערך רב לחינוך להתרוקנות עצמית.

טיפול בעצירות לפני גיל חצי שנה:

1) לוודא שאכן מדובר בעצירות (ראו הסבר בפסקה הקודמת)

2) בדיקה רפואית

3) מעבר לגיל 3 חודשים ניתן להוסיף מים רתוחים לתזונה לתינוק עם עצירות

4) מעבר לגיל 4 חודשים ניתן להוסיף מוצקים כגון ירקות או עגבניה

קוים כלליים לטיפול בעצירות מעבר לגיל חצי שנה:

1) הקפדה על שתיית מים. מצב התייבשות יחסית הוא סיבה נפוצה מאד או לפחות תומכת בהתהוות עצירות.

2) העשרת תזונה בפירות וירקות. זה הבסיס התזונתי העיקרי לשמירה על יציאות תקינות ולמניעת עצירות. בכלל זה ניתן לנסות שזיפים יבשים שהושרו במים.

3) עדיפות לקמח מלא או מעורב על קמח לבן (לחם פסטה וכד')

4) מוצרי סיבים שאינם תרופה: נורמלקס או פגלקס (אינם מצריכים מרשם) אלו לא מגרים את מערכת העיכול ולא מפריעים לספיגת המזון. ניתן לצרוך אותם ללא חשש תקופות ארוכות. אם בנטילת הסיבים מופיעות יציאות רכות מידי יש להפחית מינון אך לא להפסיק בבת אחת פן תשוב העצירות.

5) אם יש כאב ביציאות או דמם (טרי, קל) ביציאה- למרוח וזלין לפני ואחרי היציאה.

6) במקרים חריגים, עם סבל ניכר עם או בלי דמם - שימוש בנר או חוקן, ואז לעבור להתבסס על יתר הכלים שפורטו.

חרדת אסלה:

סביב מטלת הגמילה מתעוררות בפעוט סוגיות של שליטה ועצמאות.

זו צומת שממנה מרבית הילדים מתקדמים, אבל לא מעטים מתקשים וחווים בעיות.

מאפייני הקושי: התאפקות ועצירות עם צואה קשה וכואבת. חלק מהילדים מתקדמים לחרדת אסלה ובריחת צואה.

בבסיס כל התופעות והקשיים נמצאת עצם ההתאפקות.

כשל בהבנת ההתאפקות כסיבה לבריחת הצואה, בפרט ע"י ההורים, מכשיל את ההתמודדות עם התופעה, כיוון שגערות מעודדות התאפקות- יתר ובריחות צואה חוזרות.

הילד הגדול עם בריחות צואה לעיתים נראה אדיש. זו התנהגות שעלולה לקומם גם את הרגוע שבהורים. ברגע הכעס זכרו כי הילד חרד, חש כשלון מתמיד ומדרדר בדימויו העצמי.

אמנם לא כל ילד שמתקשה בהתרוקנות מגיע לחרדת אסלה ובריחת צואה, אבל הגישה הכללית דומה:

עקרונות בטיפול בהתאפקות וחרדת אסלה:

1) מסר עקבי מעודד.

2) בהתאם לגיל לחזור ולחדד לילד שהכל נמצא בשליטה שלו.

3) שימוש במילים מציעות, חיוביות, ולהשתדל לא לגעור.

4) לעודד שחרור והתרוקנות. יש להסביר ולהציע לילד כלים זמנים ושיטות לשחרר, זאת בניגוד לתגובה הטבעית לגעור בילד שברח לו. יש להציע לילד לשבת פעם ביום לקקי, על סיר או שירותים. יש לעשות זאת כשאין לחץ זמן, למשל אחרי ארוחת הערב, בה רצוי לתת מזון מעורר יציאה כמו קורנפלסק בחלב. את זמן הישיבה בשרותים ניתן להעביר על ידי סיפור. חשוב לא ללחוץ בישיבה אלא לתת לקקי הזדמנות לצאת בסבלנות.

5) חיזוק הישגים במילים, בחכמה: ילדים קולטים הכל- להמנע ממסרים שליליים באפן לא מילולי.

6) לשקול מתנות קטנות על הסכמה של הפעוט לשבת ובהמשך אם מראה שהוא "עצמאי" ועשה צרכים בשרותים/סיר.

7) יש ילדים שמוצאים פשרה בלבישת טיטול לצורך התרוקנות, ואיני רואה בכך כל פסול. זה עדיף בהרבה על התאפקויות חרדה וכשלונות.

8) יישום כל הכלים להתמודדות עם עצירות שרשומים מעלה (שתיה בהקפדה, ירקות ופירות וכיוצא באלו).

בברכת בריאות שלמה